סילביה פלאת'
ניק וְהַפָּמוֹטֹ
אֲנִי כּוֹרֶה. הָאוֹר בּוֹעֵר כָּחֹל.
נְטִיפֵי שַׁעֲוָה
זוֹלְגִים וּמִתְעַבִּים, דְּמָעוֹת
רֶחֶם הָאֲדָמָה
חוֹרֵג מִשִּׁמְמוֹנוֹ הַמֵּת.
אַוְרִירֵי עֲטָלֵפִים שְׁחֹרִים
עוֹטְפִים אוֹתִי, רְדִידֵי סְחָבוֹת,
רְצִיחוֹת קָרוֹת.
הֵם רְתוּכִים אִלַי כִּשְׁזִיפִים.
מְעָרַת סִידָן יְשִׁישָׁה
גְּלִידֵי קֶרַח, מְהַדְהֶדֶת יְשִׁישָׁה.
אֲפִלּוּ הַסַּלַמַנְדְּרוֹת לְבָנוֹת,
בַּרְנָשִׁים קְדוֹשִׁים אֵלֶּה.
וְהַדָּגִים, הַדָּגִים—-
יֵשׁוּ! הֵם זְגוּגִיּוֹת קָרַח,
סַד שֶׁל סַכִּינִים,
דָּת שֶׁל
דְּגֵי פִּירַנְיָה, שׁוֹתָה
אֶת הַקּוֹמוּנְיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ מִתּוֹךְ בְּהוֹנוֹתַי הַחַיִּים.
הַנֵּר
מִתְלַעֲלֵעַ וְשָׁב וְזוֹכֶה בְּגָבְהוֹ הַזָּעוּם,
צְהַבְהַבָּיו מִתְאוֹשְׁשִׁים.
הוֹ אָהוּב, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָאן?
הוֹ עֻבָּר
זוֹכֵר, אֲפִלּוּ בִּשְׁנַתְךָ,
אִת תְּנוּחַתְךָ מְשֻׂכֶּלֶת-הָרַגְלַיִם.
הַדָּם מְלַבְלֵב טָהוֹר
בְּךָ, אֶבֶן אֹדֶם.
הַכְּאֵב
שֶׁאַתָּה מֵקִיץ אֵלָיו אֵינוֹ שֶׁלְךָ.
אָהוּב, אָהוּב,
תָּלִיתִי וְרָדִים בִּמְעָרָתֵנוּ.
מַרְבַדֵּי רֹךְ—-
שְׂרִידֵי סִגְנוֹן וִיקְטוֹרְיָה.
הֵנִּיחוּ לַכּוֹכָבִים
לִצְלֹל אֶל מַעֲנָם הָאָפֵל,
הַנִּיחוּ לִפְּרוּדוֹת
הַכַּסְפִּית מְטִילוֹת-הַמּוּמִים לִנְטֹף
אֶל נִבְכֵי הַבְּאֵר הַנּוֹרָאָה,
אַתָּה הַמּוּצָק
הַיָּחִיד שֶׁהַחֲלָלִים נִשְׁעָנִים עָלָיו, אֲחוּזֵי קִנְאָה.
אַתָּה הָעוֹלָל בַּאֲסָם.
מאנגלית: משה דור
בשבוע שעבר, ב-16 במארס, התאבד ניקולאס (ניק) יוז, בנם של המשוררת האמריקאית סילביה פלאת' והמשורר הבריטי טד יוז, מגדולי השירה האנגלית המודרנית. ניקולאס, שהיה פרופסור למדעי הימים והדגה באוניברסיטת אלסקה וסבל מדיכאון ממושך, כפי שמסרה השבוע אחותו, תלה את עצמו בביתו והוא בן 47.
אמו, שלאחר מותה יצאו מוניטין לשירתה, התאבדה ב-1963, זמן קצר לאחר שנפרדה מבעלה שהתאהב במשוררת ובמתרגמת אסיה גוטמן-וֶוִיל. פלאת' בת השלושים השאירה אחריה בן, ניקולאס, ובת, פרידה, העוסקת בציור ובשירה.
השיר Nick and the Candlestick , שמו במקור של השיר הנוגע-ללב המובא כאן נכתב בידי סילביה על בנה התינוק ומובא מקובץ השירים אריאל שהופיע בעריכתו של טד יוז לאחר מותה של המשוררת. יש בו ארמזים נוצריים ברורים למשל, הדג היה הסמל שבו השתמשו הנוצרים הקדמונים כדי לזהות זה את זה. מה מוזר שהתינוק סופו שנעשה מומחה לימים ולדגים…
מ"ד
וכאן מובא גם שיר של פרידה יוז, אחותו של ניקולס:
פרידה יוּז
ניתוח קיסרי
זוֹ הַצָּרָה כַּיּוֹם עִם תִּינוֹקוֹת אֵלֶּה;
הֵם מְעִיפִים מַבָּט אֶחָד בְּחוֹר חַם, לַח זֶה
וְשׁוֹמְעִים אֶת שְׁאוֹן הַתַּחְבּוּרָה, וְאֶת הַצְּעָקָה שֶׁמֵּעֶבְרָהּ
וְלוּ רַק לְמוֹנִית, וְהֵם מְנַסִּים מִיָּד
לַחֲזֹר וּלְטַפֵּס פְּנִימָה.
אָב אֶחָד כְּבָר מְסַכֵּם אֶת הָעֲלוּת,
הוּא מַרְאֶה מַטְבְּעוֹת פֶּנִי וְסֶנְטִים
לְעֶרְוָה מָרְחֶבֶת וּמְקַוֶּה
שֶׁהַיֶּלֶד מְסֻגָּל לִמְנוֹת.
רָכוּב עַל שְׁנֵי צִדָּיו
שֶׁל פֶּתַח אִמּוֹ הַבּוֹהֶה
וְהָאָחוֹת הַקּוֹרֵאת לוֹ, הַיֶּלֶד
נֶאֱחָז בְּחָזְקָה בַּשִּׁלְיָה,
מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהוּא גָּדֵל שָׁם.
עַד כִּי לְפֶתַע, הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת.
לֹא הַדֶּלֶת הַקְּפִיצִית עִם מֶלְחֲצֵי הָרֹאשׁ,
כִּי אִם הַדֶּלֶת הַצְּדָדִית עִם צִירֵי הַיָּרֵךְ.
וְהַכֹּל מַתְחִיל.
מאנגלית: גיורא לשם
סילביה פלאת וניקולס (1962)
שירים מרגשים
כמה טרגי וכמה כשרון, גם של הבת, התרגום קולח
גיורא, תודה לך על התרגום של השיר של פרידה יוז. משפחת המשוררים הזו שאומרת לנו כל כך הרבה בכל כך מעט מילים ומסתלקת כך…
צר לי שאני מערב מין שאינו מינו,אבל התרגום של השיר הזה שאין נפלא ממנו
יתן יתר תוקף לדברים.אשתמש כאן בלשון נקייה,כשהמדובר הוא באותה ארביטר אלגנטיה שיצאת להגנתה בהעלם אחד.מי שמייצגת את הטריוויאליזאציה המוחלטת,הטוטאלית של התרבות,של השנינה המחליקה על קליפת בננה אגבית
(האידיליה המחורבנת),של הספרות כפטפטת אגבית והכל במין מאור פנים
חביב במסגרתו נאמרים הדברים המופרכים
ביותר בנונשאלאנטיות עילאית,למשל,
מעמדה המתבקש כארביטר אלגנטיה,משהו מזוהם גלוי של תודעה מתפרקת לזוטי זוטות,הכל זוטות,הכל מתחבר לכל ומתפרק על פי הצורך הרטורי,היינו,הצורך לתקוע גיהוק שנון
שריחו למרחוק.
אכן,הבלוגייה היא דמוקראטיה וסובלת הכל,תסבול גם תגובות היאותות לה ולרמתה.
ומעמד הספרות,ומצבה? האם תוכל לסבול גם את גילויי הדעת של האוריינית?!
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא בשיאו!
ושלא בהקשר הזה,שוב,התרגום נפלא.אני מכיר את השיר היטב בשפת המקור.ועוד פעם,צר לי על עירוב פרשיות.לא מגיע לה שיקויים איזה שהוא דיון רציני במסגרת הפוסטים שלה.
למין שאינו מינו:
כל מה שביקשתי הוא לא לזהם את הפה.
דווקא בשל הסביבה הדמוקרטית, ניבול הפה מעצים את הלא-כלום ומצמק את החשוב.
דמוקרטיה בשירה,גיורא?
סליחה, לא דיברתי על דמוקרטיה בשירה.
דיברתי על בלוגייה שהיא סביבה דמוקרטית. בסביבה כזאת צריך לשמור על לשון פחות או יותר נקייה.
כאשר אדבר על שירה, יידעו כולם שאינני סבור ששירה היא עניין דמוקרטי.
ומ היא הבלוגייה הזאת אם לא (אמורה להיות) בלוגיית סופרים ומשוררים?
מה שווה העניין,כבר נוכחנו,שהאיזכור היחיד בתולדות הבלוג הזה למשורר שמעוני היא מה שכתבה אורריין.
דמוקרטיה? דמונקראטיה? שטותוקראטיה?
ומ היא הבלוגייה הזאת אם לא (אמורה להיות) בלוגיית סופרים ומשוררים?
מה שווה העניין,כבר נוכחנו,שהאיזכור היחיד בתולדות הבלוג הזה למשורר שמעוני היא מה שכתבה אורריין.
דמוקרטיה? דמונקראטיה? שטותוקראטיה?